שרברבות
התקנת מערכת הצינורות על ידי שרברב המביאה לבתים מים נקיים ומסלקת מהם את מי השפכים אל מערכת הביוב. המים מועברים לבתים, בתי עסק, בתי חרושת וכיוצא בזה, בצינור ראשי, עבה מן רשת המים הכללית, והשרברב הוא המחבר את הבית ואת הדירות שבו אל צינור ראשי זה. יש מקומות שבהם מסופקים המים לדירות ישירות מן הצינור הראשי, ובאחרים, בירושלים, למשל, זורמים המים תחילה למאגר מים דוד או מיכל, המצוי במקום הגבוה ביותר בבית, כדי שיהיו המים מצויים לשימוש הדיירים, גם בעת הפסקה באספקת־המים הכללית, מאגרים כאלה פועלים בדומה למתקן הדחה, של בית־שימוש, מצוף קטן נח על פני המים ומחובר במנוף אל המגופה.
כאשר יורדים פני המים במאגר, נפתחת המגופה ומזרימה מים נוספים עד שהמצוף שב ועולה וסוגר את המגופה. בישראל מותקן כיום, כמעט בכל דירה, בין צינור המים הראשי ובין הכניסה לדירה, מונה מים, ה״מונה״ סופר את כמות המים שנצרכה. לידו יש מגופה נוספת, המאפשרת את סגירת זרם המים לדירה בעת ביצוע תיקונים במערכת הדירתית.
בעת התקנת צנרת המים חייב שרברב להקפיד על החיבורים בין הצינורות, שיהיו עשויים כהלכה ולא ידלפו, כי אחרי שהוא מסיים את עבודתי מוטמנים הצינורות מתחת לרצפה או מכוסים בטיח, וקשה מאוד להגיע אליהם. צינורות למים קרים עשויים לרוב ברזל מגולוון, ואילו צנרת המים החמים עשויה במקרים רבים נחושת, המיטיבה להעביר חום ונתקפת פחות על־ידי החומרים המומסים במים.
המים שבהם השתמשנו בכיור, באמבט ובבית השימוש חייבים לצאת אל מערכת הביוב המרכזית. מאחר שמים אלה מכילים לרוב גם גושי פסולת מסוגים שונים, חייבים הצינורות להיות עבים יותר, כדי שלא ייסתמו בפסולת המוצקת. אך מי השפכים היוצאים מן הדירה אינם נתונים ללחץ כה רב כמו המים הנקיים, הנכנסים לדירה, ולכן יכולים צינורות אלה להיות עשויים מפלסטיק, ואינם חייבים להיות עשויים ממתכת.
מתחת לכל כיור, וכן באסלת בית השימוש, יש צינור מעוקל, בצורת ח' הפוכה. תחתית צינור זה מלאה תמיד מים, וכך נמנע מעבר ריח רע מן הביוב לתור הדירה.
